השראה תקועה, קושי להעביר על הנייר את מה שמתרוצץ לי בראש או סתם הכל ריק לי בפנים – אלו הן תחושות מוכרות שעוברות על כל סופר וסופרת.
ראשית כל, לא להילחץ. ההשראה היא כוח יוצר ששורה עלינו בין אם נרצה אותו ובין אם לאו. אי אפשר לתפוס אותו ולכפות עליו להישאר. זוהי ציפור חופשית שאם נאמין בה היא תחזור. בדקו באיזה מצב נפשי אתם שרויים כרגע. האם קיים עומס נפשי בחיים שלכם? האם אתם בתקופה קשה שכרוכה בהרבה מתח? אם כן, חכו עד שזה יעבור. השראה נוחתת עלינו רק כשאנחנו רגועים ולא מוטרדים.
אם ה"תקיעות" הזאת נמשכת זמן רב מדיי ואין סיבה נפשית שחוסמת אותה, אפשר להשתמש ב"טיפים" הבאים כדי לשכנע את ה"ציפור" לחזור ולשוטט במחוזותינו:
- כתיבה משוחררת ואסוציאטיבית – חמש דקות של כתיבה בעיפרון על דף מבלי לנווט את המחשבות, אני שופכת מה שבא לי באותו הרגע – נותנת להכול למלא את השורות ואם אני תקועה אני חוזרת על אותו המשפט: "אין לי מה לכתוב" עד שזה משתחרר ומתמלא.
- כתיבה אסוציאטיבית מתוך התבוננות – קחו את עצמכם לאיזה מקום בטבע/מקום מעורר השראה. זה יכול להיות מקום ריק מאדם או מלא בדמויות זרות ומעניינות, כרצונכם. תאפשרו לעצמכם להתבונן במה שמתרחש ולתעד אותו: הרוח נושבת, העלים מתרוממים, העצים שולחים כתמי צל על המדרכה, הגברת עם הסלים הולכת מהר כאילו היא ממהרת לאנשהו וכו'… – החוויה המיידית עם מה שמתרחש משחרר הרבה פעמים מקפיאות ומאפשר להשיב אלינו את ההשראה.
- קראו ספר טוב, איכותי. הקריאה ממלאת אותנו בהשראה מבלי שנרגיש. השפה של הסופר, התיאורים שלו והדמויות ממשיכות לרחף מעלינו ולהכניס לנו רעיונות – רק תתנו לזה להתרחש.
- עזבו את הסיפור שלכם למשך זמן מה ואחר כך תקראו אותו מחדש, בעיניים חדשות – עצם הקריאה המחודשת של מה שכתבתי ישחרר אותי מה"תקיעות". אני יכולה לשתף אותכם בעובדה שכמה מהספרים שיצאו לאור "שכבו" אצלי במחשב למשך חודשים ואפילו שנים כיוון שהסיפור נתקע ולא מצאתי איך להמשיך אותו עד שהגיע הזמן שלו, הבשלתי גם אני בינתיים ופענחתי כיצד להובילו לקראת סיום.
- עיניים זרות – "חברותא" או איך שתקראו לזה – מישהו מבחוץ שקורא את הטיוטא שלי ומשיא לי עצה – איך להמשיך את הסיפור, איך להתגבר על הפלונטר שתקע אותי. היום, בעידן הAI, גם הג'מיני והצ'אט יכולים להיות לעזר אבל הזהרו מלתת לו במה ולכתוב את הסיפור במקומכם – על זה נייחד פוסט נפרד בהמשך.
לסיכום, השראה זו יישות חמקמקה ומופשטת אבל אם מתייחסים אליה נכון, בגישה סבלנית עם הרבה אמונה, היא מפלסת את הדרך חזרה ו"נוחתת" מעלינו מבלי שנרגיש. תפסנו אותה והצלחנו לכתוב ברגע שהיא חוזרת? מעולה. הנסיבות לא מאפשרות לנו לכתוב בדיוק כשהיא "חוזרת"? אל תבהלו. כשתמצאו פניות לכתיבה היא תחזור ותשרה שוב.
כתיבת תגובה