השלב הבא, אחרי שיש לנו רעיון גולמי לסיפור, הוא לפתח דמויות.
סיפור שבנוי היטב מורכב מכמות מוגבלת של דמויות. מספר הדמויות נע בין דמויות ראשיות – 1 ומעלה ודמויות משניות. שימו לב, מספר רב מדיי של דמויות עלול לבלבל את הקורא.
סיפור טוב חייב להכיל דמויות מתפתחות לצד דמויות שטחיות. מה זו דמות מתפתחת? מדובר בדמות שעוברת לאורך הסיפור תהליך שבסופו של דבר, אם היא יצאה מנקודה X היא מגיעה לנקודה Y. זה יכול להתבטא כתהליך נפשי, תובנה שהיא עוברת, לימוד שמשנה את נקודת ההסתכלות שלה. הסיפור הוא זה שצריך לגרום לשינוי, בין אם הדמויות הנוספות – השטחיות והמתפתחות האחרות, הראשיות והמשניות – הן אלה שהביאו לזה. בין אם הנסיבות גרמו לזה. למשל אם הסיפור שלי הוא על דמות של חטוף מעזה אז ברור שהאירוע הטרגי הוא שמשפיע עליו. אם מדובר באישה שעוברת משבר גירושין אז ההתמודדות עם זוגיות כושלת או אם דמותו של בעלה הקודם היא שתשפיע עליה ותביא לשינוי.
איך מפתחים דמות?
גם אם הסיפור עדיין גולמי ולא ידוע לנו אבל יש לנו "תחושה" לגבי דמות מסוימת אפשר להתחיל להכיר אותה, כתהליך מקדים שמתבצע לפני הכתיבה בפועל. ה"היכרות", ככל שהיא נעשית טוב יותר, מפתחת בדמות שלנו עומק, קווים מגובשים שיאפשרו לנו אחר כך להכניס אותה למהלך עקבי. לדוגמה, אם אני כותבת על שרה בת ה-16 שסובלת מחרם כיתתי ואני לא מכירה אותה היטב היא עלולה להופיע לי בתחילת הסיפור כביישנית, ופתאום עצבנית ומתפרצת, ובסצנה אחרת שוב ביישנית וחסרת ביטחון – וכל זה מבלי שהיא עברה תהליך משמעותי. השינויים בביטוי שלה לאורך הסיפור משדרים חוסר אמינות. ככל שאכיר אותה יותר כך הקווים המאפיינים את דמותה יהיו ברורים לי ויחייבו אותי להישאר נאמנה לתכונות הטבועות בה.
איך לומדים להכיר דמות?
עשו לעצמכם תרגיל קטן ומאד מועיל: קחו את הדמות שבחרתם ונסו ללוות אותה למשך יום בחייה. יום רגיל ככל שאפשר, בלי דרמות וסצנות, מהבוקר ועד הלילה. איזה אנשים היא פוגשת (אלו יכולות להיות דמויות משנה שנשתמש בהם אח"כ בסיפור)? איזה מצבים יומיומיים היא חווה ואך היא מגיבה אליהם? למשל, שרה בת ה-16 נכנסת לקופת חולים לבדיקת דם שגרתית. אם היא ילדה אנרגטית ועצבנית היא תיכנס לסצנה עם האחות. אם היא ביישנית וחסרת ביטחון היא תמתין בסבלנות למרות התור הארוך ואולי אפילו תחשוש מפני הבדיקה. סיטואציות שבהן אני מעמידה את הדמות שלי יכולה לעזור לי לקבוע תכונות אופי.
בשלב הבא אני צריכה להחליט אם הדמות שלי מתפתחת או שטחית. אם בחרתי בדמות ביישנית אני צריכה לשאול את עצמי איזה תהליך היא תעבור במהלך הסיפור? האם המצב שהיא תתמודד איתו יגרום לה להיות אמיצה יותר? בטוחה בעצמה? או שבסוף הסיפור היא נשארת בביישנות שלה?
שימו לב שלפחות דמות אחת שלכם חייבת להתפתח. אם כל הדמויות שטחיות ותקועות באותו המקום זה גורם לסיפור כולו להיות שטחי וסטראוטיפי. לדוגמה – אם כל נערי הגבעות בסיפור שלי הם קשוחים, אידיאליסטיים, הולכים עם האמת עד הסוף, מסתבכים עם הצבא וגורמי החוק מתחילת הסיפור ועד סופו הדבר עלול לעורר אצל הקורא רושם שאלה הם נערי הגבעות בעיניי הסופרת, היא מציירת אותם באופן שלילי וסטראוטיפי כי היא לא אוהבת אותם. קהל שגם ככה לא מזדהה עם התופעה יאהב את הספר אבל אצל קהל אחר זה יעורר התנגדות ורתיעה. וגם אם בחרתי להציג אותם באופן שלילי, כי זה משרת את הרעיון שלי, עליי לחפש דמות "אפורה" בתוך הקהל הזה שמעוררת שאלות, שמביעה ספקות – זוהי הדמות העמוקה שיכולה לאתגר את הסיפור ולעשות אותו מעניין.
ועוד קצת על דמויות אפורות. בימינו, העידן הפוסט-מודרניסטי, הקורא המצוי נרתע מדמויות פלסטיות ומושלמות מדיי. דמויות פנטסטיות או לחילופין שליליות. חשוב להדגיש: הנטייה האישית שלי כסופרת להצדיק או לבקר דמויות לא בהכרח הולמת את תחושותיו של הקורא. ככל שאמעט לשפוט ולהביע עמדה כך אאפשר לקורא להיות זה ששופט. אם הדמויות השליליות שלי רעות מדיי, ללא נקודה טובה, הקורא יירתע מזה, ובצדק. למשל, אם אספר על צעירה שנקלעה לכפר ערבי כיוון שהתחתנה עם מוסלמי וכל האנשים שבהם היא פוגשת הם שליליים ורעים יצרתי סיפור סטראוטיפי שחור-לבן ובלתי משכנע. לעומת זאת אם אציג איזו פטמה קשישה וחביבה שמבינה ללבה, דוד שמציע לה לחזור למשפחה היהודית שלה, ילד שמסתקרן לדעת למה היא מקפידה על הדלקת נרות בסתר וכו' – יצרתי דמויות "אפורות" בתוך הנישה ה"שלילית" שלי, מה שעושה את הסיפור מורכב ומעניין יותר.
היזהרו מלהכניס אידיאולוגיות ברורות בטקסט שלכם. אם הקורא ירגיש שאתם מנסים לשכנע אותו להסכים לגבי רעיון מסויים הוא יפסול את הספר. קוראים מחפשים מורכבות, שאלות, ספקות. לדוגמה, כשכתבתי את "האסופי מנרבתא" על ימי מרד בר כוכבא קפצו הגיבורים לנגד רוחי כקשוחים, מסורים לרעיון ונטולי פקפוק. חשתי שהסיפור פלסטי מדיי, נטול ספקות והייתי חייבת להכניס דמות ראשית נשית וחיובית שמביעה שאלה וספק לגבי נכונות היציאה למרד, רק כדי שהסיפור יעשה מורכב יותר.
לסיכום – בניית דמויות נכונה היא התהליך החשוב ביותר לפני הכתיבה בפועל. ככל שאכיר את הדמויות שלי, אזדהה עימן או לחילופין ארגיש סלידה כלפיהן (סלידה שלא הופכת אותן לסטריאוטיפיות, כפי שהדגשתי מקודם) – יהיה לי קל יותר להביע אותן על הכתב. תשקיעו בפיתוח הדמויות שלכם. תנו להן לדבר בתוככם עוד לפני שאתם מתחילים לכתוב, נסו לאתר אותן בכל מני סיטואציות מאתגרות ולחשוב כיצד הן יפעלו, היזהרו מדמויות מובנות מאליו – הרב הצדיק שתמיד עוזר לכולם, הגיבור שתמיד מצליח לעקוף את כל המחסומים ולהציל את מי שצריך להציל וכו' – תאתגרו אותם, זה בסופו של דבר מה שעושה את הסיפור.
כתיבת תגובה